את התוכנית "בית נאמן" שנערכה אמש, הקדיש הרב אריה אטינגר, יועץ ומייסד בית הספר להכשרת יועצים זוגיים לראיונות מלאי אמונה ותקווה עם ניצולים גיבורים מעוטף עזה שעברו ניסים מצמררים וניצלו כאשר רבים מסביבם נפלו בידי מרצחי החמאס ביום שמחת תורה שהפך משמחה לאבל גדול. בשעה הראשונה הראיון היה עם איתמר אלוס, שוטר מתחנת שדרות שעבר את השעות הקשות בלחימה.

"ביום שבת בתאריך 7.10.23 הייתי בבית" סיפר איתמר: "קמתי ב06:10 והתחלתי להתארגן ליציאה לבית כנסת בשעה 07:00 לערך החלו להישמע אזעקות , הורדתי את 4 ילדי ואישתי לממ"ד, ולפתע בשילוב האזעקות אני שומע צרורות של ירי בשכונה, יצאתי מחוץ לבית ואכן התרשמתי כי אין ספק, מדובר בירי. הבחנתי בשכן שלי סנ"צ שי אבוקסיס מתארגן ליציאה, ואני רצתי לבית, לקחתי את האקדח האישי שלי ולפני יצאתי אמרתי לאישתי שתיסגור את הבית וכי יש ירי בחוץ ואני יוצא לבדוק מה זה? אישתי הפצירה בי להישאר אך נענתה בשלילה, שוב חזרתי על דבריי שתנעל את הבית".

דרכתי את האקדח ויצאתי יחד עם שי לעבר מקור הירי, כשהגעתי לכיכר של חטיבת עציוני, הנני מבחין שכבר על רחוב התמר/הכרמים נמצא שכני השוטר רוני אבוהרון ז"ל, צעקתי לעברו שאני נכנס בכניסה הבאה- לא יודע אם הוא שמע אותי, נכנסתי שמאלה ברחוב חטיבת כרמלי ונכנסתי במעבר הרגלי שיש בסוף הרחוב לכיוון רחוב הכרמים, פניתי ימינה לכיוון רחוב הגורן למשמע קולות ירי, לפתע אני רואה 2 אזרחים רצים, אדם מבוגר ונערה עם חולצה שחורה, ומאחוריהם אני מבחין ב3 מחבלים לבושים אפודים עמוסים ונושאים רובים וטילים, המחבלים יורים לעבר האזרחים ואני ממרחק של כ-40 מטר יורה 2 כדורים מהאקדח שלי לעבר המחבלים על מנת שישמעו קולות ירי לעברם ויפסיקו עם הירי לעבר האזרחים, אני מזהה פגיעה ברגלו של אחד המחבלים, ואז קני הרובים היו מופנים אלי וקיבלתי צרורות של ירי. נסגתי לאחור, תוך כדי שהכדורים חולפים לידי ופוגעים בקרקע לידי ובעץ שמעליי, נכנסתי לרחוב הפנימי של רחוב הגורן בסמוך לבית מס' 40, שם אני מזהה את הרב שחר בוצחק הרב של הגרעין התורני שהוא שוכב על ביטנו ומפנה את אקדחו לעבר המיגונית שמולו, ניגשתי אליו ושאלתי מה יש? אמר לי שחטף כדור וכנראה יש מחבל במיגונית, ניגשתי בתנועה שפופה למיגונית פתחתי פינה והבחנתי במיגונית ב2 אזרחים מבוגרים פצועי ירי, במיגונית ראיתי שהגבר (ששמו הובהר מאוחר יותר כגרשון) פצוע ירי ביד וברגל והוא מדמם, הנחתי לו חוסם עורקים על הזרוע וליוויתי אותו ואת אישתו לביתו שממוקם מאחורי המיגונית, והנחתי אותם לנעול ולא לצאת מהבית, חזרתי לרב בוצחק ורציתי לסייע לו לסגת אחורה, ואמר לי שלא יכול להזיז את רגליו, הורדתי לו את המכנס על מנת לראות את הפציעה, ולפתע אני מקבל צרור ירי לעברי מהרחוב למטה, בשלב הזה אני נשכב על הרב ומגונן עליו בגופי , כדורי הקלאצ' שורקים לידי ופוגעים ברצפת האקרשטיין, במיגונית, וממש עוברים לידי, ולא ניפגעתי, צעקתי לבעל הבית ברחוב הגורן 40 (משפחת רובינוב) שיפתח לי את השער, וכך עשה, תפסתי את הרב מהחגורה וגררתי אותו תוך כדי ירי לעברנו ובסביבתינו לתוך הבית, הורדתי לו את מכנסיו, הבחנתי בפציעה וקשרתי לו מגבת על פצע הכניסה ועל פצע היציאה של פגיעתו בחלק העליון של הירך, הנחתי את בעל הבית ללחוץ על הפצע ולדאוג לפינוי, אני יצאתי מהבית וחזרתי לכיוון רחוב הכרמים מאיפה שקיבלתי את הירי בהתחלה, נעמדתי מאחורי רכב ונאמר לי ע"י אחד מאנשי הכח שהיו שם כי המחבל הפצוע נכנס לאחד הבתים כשהוא מסמן לי את הפתח, התחלתי לחתור למגע וניגשתי לפתח הבית, נכנסתי וביצעתי סריקה אחר המחבל הפצוע בצידו של הבית וכשהגעתי לחלקו האחורי של הבית קיבלתי צרור של ירי ממחבל שגם היה מאחורי הבית בצידו השני, רצתי חזרה מאיפה שבאתי, והתחלתי לסרוק אם המחבל רץ אחרי או שמציץ מאיזה פינה, בזמן הזה המחבל הפצוע שחשבתי שנכנס לבית שאליו נכנסתי בדיעבד נכנס לבית ליד והיה מעבר לחומה וממתין שמישהוא ייכנס, בזמן הזה המחבל הפצוע משליך רימון יד שמתפוצץ כ-6 מטר ממני, רצתי לתפוס מחסה והרגשתי פגיעות של אבני אספלט, אך לא רסיסים… בשלב הזה הבנתי כי המחבל נמצא בבית מצידו הימני של הבית שנכנסתי אליו, חציתי את הכביש והלכתי בצמוד לחומה, כשהגעתי לבית המדובר טיפסתי על החומה והצצתי לעבר השני שלה (הפנימי) שם הבחנתי במחבל כשהיו יושב צמוד לחומה ונישקו מופנה כלפי הפתח, פה אני מתחיל לירות לעבר המחבל מספר כדורים ולאחר מכן יורה לו לעבר הפנים ומבין כי המחבל חוסל, צעקתי לכוחות כי "המחבל חוסל" לאחר התעסקות קצת בסביבת המחבל, והחלפת מחסנית, המשכתי בתנועה וסריקה על רחוב הגורן , שם אני מבחין בלוחם נהוראי סעיד ז"ל הי"ד, וגם בחברי השוטר מיכאל ליזמי ז"ל הי"ד אשר נפלו בזמן הלחימה… בנוסף אני מבחין בשאר הגופות המוטלים על הרחוב ובמימדי הזוועות, לפתע קוראים לי מכיוון רחוב הגורן 4 ואני ניגש לשם, אני מבחין ב2 גופות של אזרחים בסמוך למיגונית ומבחין בחייל איש קבע פצוע ושוכב על גבו, הפצוע היה ירוי בראשו בידו, במותן, בירך, בברך, ובירך השנייה. אני מזהה כי החייל בהכרה, התחלתי לשאול אותו שאלות, איך קוראים לך? ענה לי "דניס" שאלתי אותו עם תקווה, אני רואה שאתה על מדים, הגיעו לפה חיילים? הגיע הצבא? ענה לי דניס: " לא, אני יצאתי מהבית, אני גר פה קרוב"

הראיון המלא:

הסתכלתי על דניס והבחנתי שהוא מדמם קשה מידו, התחלתי לבצע לו חוסם עורקים ביד ולפתע אני מקבל צרור של ירי לכיווני מהמקום שממנו הגעתי, קפצתי על דניס וגוננתי עליו בגופי ואני מזהה כי הכדורים פוגעים ברכב שלידי ועפים עלי הזכוכיות של הרכב ופוגעים בי אבנים מהאספלט וכי הכדורים לא פוגעים בי, לאחר מס' שניות של ירי לעברי ולעבר דניס, הירי הופסק, אני רץ לכיוון המיגונית ומנסה לזהות את מקור הירי, ובשלב הזה אני מסתכל על דניס, ודניס אומר לי: "לך תילחם, זה בסדר, תשאיר אותי פה, אני כבר מרגיש שזה הסוף", לא זיהיתי את המחבל/מקור הירי וחזרתי לדניס, המשכתי לו את הח.ע, ודניס ביקש כוס מים, רצתי לאחד הבתים והבאתי לו כוס מים, לפתע אני מבחין בחובש של "איחוד הצלה" עם תיק חובש (שמו הובהר מאוחר יותר כ"מוטי אלבז"), צעקתי לעברו שיגיע אלי, אחרי שהגיע אמרתי לו שימשיך איתו את הטיפול וישפר את ה-ח.ע ואני רץ לעבר המקום שממנו ירו לעברי מלפני מספר דקות, הגעתי למעבר שבין רחוב הגורן לבין רחוב התמר (ליד הגן) שם עברתי ובפניה ראיתי את אבי בוזגלו ז"ל שוכב ללא רוח חיים צעקתי מייאוש "אבי" ואז כוחות ביטחון הפנו אלי את הנשקים שלהם וצעקתי לעברם "משטרה, משטרה!" צעקו לעברי, שים עליך כובע זיהוי! יכולים לירות עליך! בשלב הזה לקחתי את הכובע זיהוי של אבי בוזגלו שהיה על שלולית דם, ניערתי את הכובע מהדם, וחבשתי אותו על ראשי, המשכתי להתקדם לכיוון הכוחות שהחלו להתמקם בקירבת הבית של משפחת אדרי (הבני ערובה) ושם אני מבחין בגופתו של יגאל אילוז ז"ל הי"ד בשלב הזה איבדתי את האיזון ורצתי לעבר הבית של משפחת אדרי ושאלתי אם יש מחבלים בבית והפצרתי בכוחות להיכנס ולהילחם, הכוחות שם צעקו לאחרים לתפוס אותי ולקחת אותי אחורה, וכך הם עשו… נתנו לי לשתות מים ועישנתי סיגריה בכדי להירגע, לאחר מכן אמרתי לאנשים שאיתי שנרים את גופתו של יגאל ז"ל וניקח אותו לכביש הראשי, וכך עשינו, כל הדרך אני בוכה וגם לאחר שחזרתי המשכתי לבכות ואז נזכרתי בדניס ואמרתי נלך לוודה שהוא כבר פונה, כשחזרתי לשם ראיתי שעומדים לידו אנשים, רצתי לעברם ואמרתי להם: "מה, עדיין לא פינו אותו לבית חולים?!?!" ואמר לי החבלן אלדד שהיה שם, כי אמבולנסים לא נכנסים לפנות פצועים כי יורים על אמבולנסים, הסתכלתי מסביבי והבחנתי ברכב הונדה סיוויק עם חלונות שבורים וצעקתי של מי הרכב ואחד השכנים הביא לי את המפתחות, העמסתי יחד עם החובשים והחבלן את דניס למושב האחורי והתחלתי בנסיעה מהירה לבית החולים סורוקה, תוך כדי שאני עובר מחסומים, ומדבר עם דניס על מנת להשאירו בהכרה, למרות שאיבד המון דם ומוגדר "פצוע קשה" כשהגעתי לבית החולים שמתי שם את דניס, והצוותים הרפואיים לקחו אותו לחדר ניתוח, שאלו אותי אם גם אני פצוע כי כולי הייתי בדם, עניתי שאני בסדר וזה לא הדם שלי, הלכתי לשתות מים, חזרתי לרכב והחלטתי לחזור לאופקים לאיזור הלחימה! התחלתי בנסיעה מהירה חזור לזירת הלחימה באופקים.

הגעתי לרחוב חטיבת גולני, עצרתי שם את רכב ההונדה והתחלתי לסרוק את הרחוב רגלי עד שהגעתי לבית שלי בחטיבת הנגב, סרקתי את הבית שלי מסביב, נכנסתי לבית, אישתי החלה לבכות כי לא היה דרך ליצור איתי קשר וחשבה שקרה לי משהו, הרגעתי אותה, שתיתי מים, לקחתי את הכובע זיהוי שלי ואת הפלאפון, והחלטתי לצאת חזרה לשטח המדמם, ליפני שיצאתי חזרה, אמרתי לאישתי שיש בלגן בחוץ ויש מחבלים, והורתי לה להסתגר בבית בממ"ד עם הילדים ולא לפתוח לאף אחד! יצאתי לרחוב, פניתי שמאלה לרחוב חטיבת עציוני והלכתי לכיוון רחוב התמר, שם הבחנתי בגופות של אזרחים ומחבלים, ובשלב מסויים אני מבחין שמחוץ לבית של משפחת ביליה, ישנם שוטרי מג"ב הנראים מחופרים ותופסים מחסות בקרבת הבית, ניגשתי שפוף ושאלתי אם יש שם מחבלים?, ואמרו לי שיש חשש למתבצר בבית, ראיתי שהבית שרוף ושאלתי אם ביצעו בכלל סריקה בבית?! אולי יש פצועים שצריכים את עזרתינו?! ענו לי בשלילה ואז הפצרתי בקצין שם שניכנס לסרוק, הכוחות ביצעו ירי גירוי לעבר הבית והקצין עלה על החומה בין הבית של ביליה לבין הבית של השכן הצמוד (משפחת בוכניק) והציץ פנימה ואמר שלא מזהה מישהו בבית, אני במקביל נכנסתי לבית של משפחת בוכניק הצמוד ועליתי על הפרגולה שלהם לכיוון הגג, לפתע אני רואה על הגג את כל משפחת ביליה מסתתרים בתוך המסתור ח' של הדוד שמש, וכשראו אותי הם באו לעברי כשהם בוכים וניסערים וסייעתי להם לרדת מהגג והכנסתי אותם לבית של משפחת בוכניק לאחר שהורדתי את כל המשפחה כולל הילדים הקטנים והתינוקת בת החודש הורתי לבעל הבית לסגור את הבית ולהישאר שם!

אני עליתי שוב על הגג והבחנתי בגופתו של אריאל ביליה ז"ל הי"ד מוטלת ליד החלון והתחלתי להבין כי במחסן של הבית שבגב שלהם ברחוב "החיטה 17" ישנם 3 מחבלים, ואני מכוון את כוחותינו שנמצאים על הגגות לירות לכל מיני זוויות ומיקומים, ולאחר כ15 דקות בערך כשאני על הגג שבזמן הזה כוחותינו זרקו רימון רסס, וירו לעבר המחסן, על מנת לחסל את המחבלים המתבצרים (ללא בני ערובה), אני לפתע שומע קול מתוך המחסן שצועק "הלו" אני עונה לו בצעקה "שו" ("מה?"בערבית) והוא עונה לי בערבית שהוא רוצה לדבר עם מישהו דובר ערבית, בשלב הזה אני צועק לכל הכוחות להיות בשקט בכדי שאשמע אותו! ואז צעקתי לו בערבית שאני מדבר ערבית, המחבל אומר לי בערבית שהוא רוצה לצאת, עניתי לו בערבית, "תרים ידים וצא החוצה לאט לאט", ענה לי "בסדר, המשכתי ואמרתי לו: "בלי m16 ובלי קלאצ'" ואמר לי: "בסדר", בזמן הזה אני מצמצם על הגג ממש מעל פתח הכניסה של המחסן, וכשהבחנתי במחבל יוצא המפתח, זיהיתי ראש נפץ של טיל לאו, ועוד פריטים לא מוכרים לידו על הריצפה, הסתכלתי סביבי והחלטתי לא לקחת סיכון שמה יפוצץ את עצמו ויריתי בו בראש 2 כדורים, והכוחות מימול נתנו עליו מטח של ירי מקדימה, קפצתי לאחור לאחר שהרגשתי שחולפים מולי ריקושטים, צעקתי לכוחות חדל ולאחר שהירי של כוחותינו הופסק, ירדתי למטה לשאר הכוחות, ובכך הסתיים האירוע ונשאר רק האירוע של בני הערובה של משפחת אדרי שבטיפול הימ"מ.

בשעות שלאחר מכן עניתי לאירועים יחד עם הכוחות וקריאתם של אזרחים ברחבי העיר על חשד נוסף למחבלים, כל הפניות טופלו, לאחר מכן בשעות הערב הגעתי לביתי, התקלחתי, לאחר מכן עליתי על מדי משטרה וחזרתי לכיכר בסמוך לכוחות הימ"מ- בשלב הזה הנפש שלי לא נתנה לי לחזור ולהישאר בבית, הרגשתי צורך להיות מחוץ לבית משום שראיתי את חבריי הרוגים ואני יודע שהם לא יחזרו לבית!

זה הסיפור שלי מאותה שבת שחורה 7.10.23